אור בת חפצי-בה שרה

אני ואיתמר עמדנו מתחת לחופה לפני 6 שנים…

אני זוכרת איך הוא חייך אליי ואני רק הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי,

זה האדם שאני הולכת להזדקן איתו.

היו לנו ימים רגילים…כביסות, קניות..

אהבנו פשוט להיות ביחד, לא משנה מה ״התפאורה״ מסביב... הכי אהבנו לנסוע ברכב עם מוזיקה ,בקולי קולות...ולטייל.

המדים שלו על הכיסא והתיק שתמיד מוכן ליד הדלת, הצבא תמיד היה חלק ממנו.

ולא משנה כמה פחדתי, פשוט קיוויתי שה׳ שומר עליו.

הייתי מסתכלת עליו כשהוא היה לובש מדים ואומרת לו: ״תשמור על עצמך״.

והוא היה מחייך ואומר “אני תכף חוזר”.

אבל באותו יום הוא לא חזר.

אני לעולם לא אשכח את הבוקר האחרון איתו…

אם רק הייתי יודעת,הייתי מעכבת אותו לעוד רגע.

ואז הגיעה הדפיקה בדלת.

אני לא זוכרת מה הם אמרו, אבל אני זוכרת איך הלב שלי הפסיק לפעום.

אמרו לי שאיתמר שלי נפל.

הריח שלו נשאר על המדים שלא רציתי לכבס.

לפני תשע חודשים התחתנתי עם יותם, ששירת עם איתמר ביחידה באגוז. המפקד שלו הכיר בינינו. ליותם יש את הלב הכי גדול, מכיל ומקבל והוא בוחר בכל יום להמשיך איתי את הדרך שאני ואיתמר בחרנו בה..

בית של אהבה,שותפות,נתינה,ערכים וארץ ישראל...

אני אשמח שתתפללו עליי - אור בת חפצי-בה שרה, לבריאות הגוף והנפש, שלום בית וילדים.